יהודית איה והופעות אתלטיות: אפריקה, משחקי חבר העמים, אולימפיאדה ופאן אפריקה-ארה”ב נפגשים

ג’ודית איה נולדה ב-15 ביולי 1952 בתת המחוז קוך גומה במחוז נוואה שבאוגנדה. בעידן שבו השתתפות נשים אפריקאיות באתלטיקה הייתה בשלבי תחילתה וחובבניים, איאה הצעירה הפכה לשם מהדהד בקרב כוכבות מסלול נשים אפריקאיות. איה הפכה לאישה האוגנדה הראשונה שזוכה במדליית משחקי חבר העמים. המדליות של משחקי חבר העמים של אוגנדה שהלכו בעקבותיה הן שלוש: רות קיאליסיימה (קיאריסיימה/קיאליסימה) בבריסביין ב-1982 שם זכתה בכסף בריצת 400 מטר משוכות (57.10), מדליסטית הזהב דורקוס אינזיקורו בריצת 3000 מטר. -מכת מכשולים במלבורן ב-2006, לפיו היא קבעה שיא משחקים (9:19.51), ואת מדליסטית הארד וויני נאניונדו שהייתה שלישית בריצת 800 מ’ (2:01.38) בגלזגו ב-2012.

הקריירה של יהודית איה על המסלול תהיה קצרת מועד, אם כי של הגשמה משמעותית.

השיא של יהודית איה באליפות המזרח ומרכז אפריקה באתלטיקה מדהים. ב-1968 (דאר-אס-סלאם) זכתה איה בזהב בריצת 100 מטר, וסיימה ב-11.5. בשנה שלאחר מכן, באמצע אוגוסט 1969, איאה התחזקה ואישרה את כושרה האדיר בכך שבאותן אליפויות (קמפלה) זכתה ב-100 מטר (11.8), ב-200 מטר (25.0) וב-400 מטר (53.6). ג’יין צ’יקמבווה, הנחשבת לאגדת אתלטיקה בזמביה, זכתה בכסף אחרי איאה בריצות 100 ו-200 מטר. כאן בקמפלה בשנת 1969, איאה הייתה חלק מנבחרת השליחים 4X100 מטר של אוגנדה שניצחה ב-49.5. באותה שנה, בהתבסס על זמן השיא האישי שלה, 53.6, דורגה ג’ודית איה בין 10 רצי ה-400 מ’ המובילות בעולם.

ב-1970 באותה אליפות ECA (ניירובי), ג’ודית איה לא חמקה מאחור. הצעירה הדקיקה עם גוף “מרצדס בנץ” שוב ניצחה בריצות 100 מ’ (11.8), 200 מ’ (24.1) וב-400 מ’ (54.0 שניות).

במשחקי חבר העמים שנערכו באדינבורו שבסקוטלנד ב-1970 ביססה את עצמה ג’ודית איה כספורטאית בינלאומית שיש להתחשב בה. במשחקים אלו, ג’ודית איה התחרתה בעיקר בריצות 100 ו-400 מטר. ב-17 ביולי, איה שובצה לראשון מבין חמשת המוקדמות של 100 מ’. הוא ביצע ביצועים טובים, וסיים במקום השני, אחרי ג’ני לאמי מאוסטרליה, ב-11.92 שניות. אבל חצי הגמר, למחרת, לא היה פורה עבור איה. היא שובצה במקום השני מבין שני חצי הגמר, והובסה למקום השישי (11.93) והודחה מהעלייה לגמר. בגמר, מאוחר יותר באותו היום, ניצחו רילין בויל מאוסטרליה, ואחריה אליס אנום האגדית מגאנה, ולאחר מכן מריון הופמן מאוסטרליה על מדליית הארד.

היו הרבה פחות מתחרים בריצת 400 מ’ כך שיהיו רק שני סבבי תחרות. ב-22 ביולי, איאה שובצה לשלב השני מבין שניים של הסיבוב הראשון. איאה ניצחה בזמן מדהים יחסית של 52.86 שניות, שיא חדש של אוגנדה ואפריקה. זמן הסיום של איה דירג אותה במקום ה-11 בעולם בשנת 1970. אליס אנום שהייתה אמורה להתחרות באותו סבב, לא פתחה.

איה עלתה לגמר שיתמודד למחרת. אבל אולי היא רצה מהר מדי במקום לרוץ כשהיא רגועה אבל מספיק כדי להיות בין ארבעת הראשונים בכל סיבוב שיעפילו אוטומטית לגמר. סנדרה בראון מאוסטרליה, הייתה שנייה, ושנייה שלמה אחרי איאה. מקצה חצי הגמר הנוסף בו ניצחה מרילין נויפוויל ב-53.05, היה של נינוחות וטקטיות יותר.

הגמר למחרת היה עדה למרילין פיי נויפוויל הג’מייקנית הקטנה אך האגדית בת ה-17, שזכתה בשיא עולמי של 51.02. נויפוויל ניצחה בהפרש מדהים של יותר משתי שניות לפני מדליסטית הכסף סנדרה בראון (53.66) מאוסטרליה; היא הפחיתה את שיא העולם הקודם של 51.7 שנקבע (1969) על ידי קולט בסון וניקול דוקלוס מצרפת בכמעט שנייה. ג’ודית איה, שעקפה אחרי האטה סמוך לסיום המירוץ, ככל הנראה בגלל עייפות לאחר המאמץ המיותר שלה בחצי הגמר, הייתה שלישית (53.77) בפוטו פיניש אחרי סנדרה בראון וכבשה את מדליית הארד. סביר להניח שהעייפות עלתה לה לפחות במדליית הכסף; אבל הברונזה של חבר העמים תהיה אחת הנכסים הבינלאומיים המוערכים ביותר של איה!

הקריירה המעולה של מרילין נויפוויל תהיה קצרת מועד בגלל פציעות פיזיות וניתוחים חסרי משמעות. במשחקי חבר העמים 1974 שנערכו בקרייסטצ’רץ’ בניו זילנד הייתה נויפוויל במקום השישי בגמר הריצה ל-400 מטר. ובמשחקים האולימפיים של 1976 שנערכו במונטריאול שבקנדה, היא השתתפה בסיבוב הראשון של ה-400 מטר והעפילה לסיבוב הבא, אך היא לא התקדמה לסיבוב הבא בגלל פציעות.

האירוע הגדול הבא עבור איה יהיה בין 16-17 ביולי 1971 באצטדיון וואלאס ווייד באוניברסיטת דיוק בדורהם בצפון קרוליינה. זה היה מפגש ארה”ב מול אפריקה ושאר העולם (המכונה לפעמים מפגש המסלול והשדה של ארה”ב-פאן אפריקה). האירוע שמשך קהל בעל קיבולת גבוהה של סך של 52,000 צופים היה של נבחרת אפריקאית מאוחדת יחד עם מדינות אחרות (14 מדינות בסך הכל) לעומת נבחרת ארה”ב. אולי האטרקציה העיקרית הייתה זוכה מדליית הזהב האולימפית ל-1500 מ’, קיפצ’וג’ קיינו, שהיה נערץ ונודע ביריבות המסלול שלו עם האגדה האמריקאית למרחקים בינוניים ומחזיק השיא העולמי ל-1500 מ’ (3:33.1) ג’ים ריון. כאן בדיוק, קיינו התכוון לשבור את שיא העולם הזה.

רצים אחרים שזכו לשבחים בינלאומיים בתחרות כללו את עמוס ביווט הקנייתי (אלוף אולימפי במכונית מכשולים), והאגדה התוניסאית למרחקים ארוכים, מוחמד גמודי. רוכב המשוכות האוגנדי ג’ון אקיי-בואה מאוגנדה שכמעט ולא היה מוכר בינלאומי, היה שם גם כדי להתחרות.

ג’ודית איה זכתה במדליית הזהב במשחקי ארה”ב-פן אפריקה ב-54.69. שנייה הייתה גוונדולין נורמן (ארה”ב) מספורט אינטרנשיונל ב-55.42, שלישית הייתה ג’רוויס סקוט (ארה”ב) מלוס אנג’לס מרקורטס ב-56. 0, ורביעית הייתה טיטי אדלק (ניגריה) ב-59.52. ג’ון אקי-בואה ניצח במכשולים הביניים, וביסס שיא אפריקה (49.0) שיהיה הזמן הטוב בעולם לשנת 1971. “השוטר המעופף” Akii בעל שיט חלק הפך למועמד לאולימפיאדה הקרובה במינכן ב-1972. במקביל, Ayaa זכתה להערכה בינלאומית אם כי לא ברמה של Akii. קיפ קינו לא הצליח לשבור את שיא העולם בריצת 1500 מ’, אבל הוא הוביל בבירור וסיים ב-3:34.7 מצוינים למדי.

ג’ון מאיירס משדר את הערותיו של אקי-בואה, המכונה כאן לפעמים “ג’ון אקי-בובה” (1971: 6A): “הרצים היו טובים… המסלול מהיר. זה לא היה לא נוח.”

מתחרים בולטים נוספים במפגש האתלטיקה והשדה כללו את האמריקנים רודני מילבורן ורון דרייפר (משוכות גבוהות), הקנייתים רוברט אוקו (800 מ’) ובנג’מין ג’יפצ’ו (מכת מכשולים); סטיב פרפונטיין (ארה”ב) ומירוטס יפטר (אתיופיה) בריצת 5000 מטר, וג’ון סמית’ (ארה”ב) בריצת 400 מטר.

עדיין בשנת 1971, באליפות מזרח ומרכז אפריקה שנערכה בלוסאקה בזמביה, איאה היה המנצח בריצת 400 מטר (54.7). היא גם הייתה חלק מהקבוצות הזוכות במדליית הזהב של אוגנדה בשליחים: 4×100 מ’ (48.7) ו-4×400 מ’ (3:50.5).

האתגר הגדול הבא עבור איה, המשחקים האולימפיים של 1972 שנערכו במינכן בגרמניה יתגלה כמעניין. בסיבוב הראשון, איה במסלול השני הגיעה למקום הרביעי (52.85 שניות) ובכך העפילה לרבע הגמר. ברבע הגמר הוגרלה ג’ודית איה למסלול 7 במקצה שניים מתוך ארבעה מקצים. ארבעת המסיימים הראשונים בכל מקצה יעברו לחצי הגמר. איה סיימה במקום השלישי בנוחות וקבעה שיא אוגנדה ואפריקה של 52.68. השיא של אוגנדה, שיאה האישי של איה, יעמוד על יותר משלושה עשורים. יש לציין, ברבע הגמר הללו, איאה ניצחה את קולט בסון בת ה-26 מצרפת, הזוכה המפתיעה הקטנה באותו אירוע באולימפיאדת הקודמת (1968) במקסיקו סיטי. בסון הייתה במסלול 3 והמקום ה-5 שלה פסל אותה מלעלות לסיבוב הבא.

איה עלתה לחצי גמר האולימפיאדה. היא הייתה במסלול 2, וסיימה ב-52.91 שניות, מקום 7. איה הציגה הופעה ראויה לשבח, אבל התחרות הבינלאומית הייתה אדירה, ואיה הודחה בתחרות האולימפית הראשונה והאחרונה שלה. המתחרה השמינית, Christel Frese ממערב גרמניה, נפלה במהלך המרוץ ולא סיימה.

בשנת 1972, איאה הפכה 4 פעמים למדליסטית זהב בריצת 400 מ’ באליפות מזרח ומרכז אפריקה. הפעם, בדאר א-סלאם, זמן הזכייה של איה עמד על 55.7. היא הייתה חלק מנבחרת אוגנדה שזכתה במדליית הזהב בריצת 4X100 מטר (48.7).

אחרי 1972, שיא הביצועים של איה יהפוך לחסר ברק. היא התחתנה והחלה להביא ילדים ברצף צמוד, והזניחה את הספורט. משטרו הסוער של אמין החמיר את המצב. ספורטאים קיבלו הרבה פחות פיצוי כספי על עמלם ופציעותיהם, ממה שהם קיבלו יותר ויותר בעשורים האחרונים. מותה של איה היה רחוק מלהיות זוהר; זה היה מייאש. בשלב מסוים מאוחר יותר בחייה, בזמן שדאגה לשני ילדיה הקטנים, איה נאבקה, ולפעמים התחננה ברחובות קמפלה. היא הייתה מרסקת אבנים למחייתה. Akii-Bua, גם שותפה לנבחרת עם איה באולימפיאדה ב-1972, תסייע למשוך תשומת הלב ולהתערבות במצבה של איאה. היא אותרה ומיטיב אירופאי עזר בהוצאות. לרוע המזל, בשנת 2002 איה תמות צעירה בגיל 48 או 49, בבית החולים מולאגו בקמפלה. למרבה האירוניה, Akii-Bua שגם אז לא הלך טוב, מת בערך באותו גיל מוות כמו איה, מוקדם יותר ב-1997 באותו בית חולים.

שלטונה של איה במסלול הנשים היה קצר אבל מעולה ומתמשך. גביעים ותחרויות לאומיות ואזוריות בצפון אוגנדה זכו להנצחה בשם ג’ודית איאה.

עבודות מצוטטות

מאיירס, ג’ון. “מארחים זוכים בתוצאה בפאן אפריקה נפגשים” ב”קרולינה טיימס” (24 ביולי 1971).

Related Posts

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *